הרהורים על פוליטיקה מקוונת - מסר מן העבר ולקח להווה

אז אחרי כחודשיים שלא כתבתי (אתם יודעים, מציאות בישראל, מלחמה, החיים עצמם וכאלה....) ולאור היומיום המוטרף שאנו חווים בישראל ובעולם כאשר פוליטיקאים מדברים אל הציבור שלהם מעל לראשם של כלי תקשורת, לרוב תוך שימוש באמצעים פופוליסטיים, וכפי שהבטחתי, אני רוצה לשתף אתכם תת פרק מהדוקטורט שלי שנכתב ב 2013 ואושר ב 2014, כלומר לפני כ  13-12 שנה. 

אבל קודם הסבר קצר על מה כתבתי - הדוקטורט שלי עסק בשימוש שעשו חברי הכנסת ביישומי אינטרנט בכלל ובאתרי אינטרנט אישיים בפרט, לצרכיהם השונים כנציגי ציבור, כפרלמנטרים, כמחוקקים וכפוליטיקאים. ביקשתי אז לבחון כיצד מסייעת הטכנולוגיה לחברי הכנסת במילוי משימותיהם השונות והאם היא משפיעה על מהות תפקידם, במאה ה- 21?

המחקר מוקם מבחינה מושגית בתחום שעמד אז בחזית המחקר - הדמוקרטיה המקוונת (e-Democracy), העוסק בקשרים ההדדיים שבין האינטרנט לדמוקרטיה. תחום מחקר אינטרדיסציפלינרי זה יונק את מקורותיו ממספר תחומי דעת: תיאוריות דמוקרטיות (מדעי המדינה), חקר האינטרנט (נושא רב תחומי בפני עצמו השואב ממדעי המחשב וטכנולוגיות המידע כמו גם מתיאוריות העוסקות בתקשורת המונים) ומשפט חוקתי כמרחב המסדיר את הפעילות הפוליטית הפנים מדינתית. 

רשמית, מערך המחקר המשולב כלל בין היתר ניתוח תוכן אינטרנט, שאלונים וראיונות. אך מעבר לכך, מדובר היה בנטנוגרפיה (אתנוגרפיה מקוונת) של המרחב הפוליטי הישראלי. שהיתי בשדה הפוליטיקה המקוונת במשך קרוב לעשר שנים ובחנתי מקרוב ובאמצעות מפקד של כלל השחקנים הפוליטיים באותה תקופה את הפעילות המקוונת. הצלבתי בין הפעילות באונליין לנרטיבים שהציגו חברי הכנסת במגוון הפלטפורמות ובראיונות עימי והגעתי למסקנות רבות ומעציבות שאוששו. 

חוקרי פוליטיקה מקוונת ברחבי העולם הגיעו למסקנות דומות, אולם התלות ההדדית בין הרשתות החברתיות לבין הפוליטיקאים התעצמה מאז. ואת התוצאות העגומות, התרסקות הדמוקרטיות, התגברות הפופוליזם, שחיקת התקשורת העצמאית ככלי פרשני וביקורתי כולנו רואים. 

אשתדל בשבועות הקרובים לשתף בנקודות מעניינות מהתובנות שלי דאז. שכאמור, רלבנטיות מאד גם כיום וביתר שאת. אני חוששת שהיתה בי עוד מעט אופטימיות אז. 

אז הנה להלן תת פרק 5.5.1 לעיונכם מ 2013 - לא נגעתי למעט הדגשות  

5.5.1 - הרהורים על תיאורית הדמוקרטיה המקוונת

ממצאי מחקר זה מעלים כי התפיסה העומדת בבסיס תיאוריית הדמוקרטיה המקוונת הינה פשטנית או נאיבית מדי. על פי הנחות היסוד של התיאוריה, השימוש הפוליטי של נבחרי ציבור יהדק את הקשר בין נציגים למיוצגים ויתרום לכינון מערכת יחסים בין אזרחים לפרלמנטרים במסגרתה יתנהל שיח דו כיווני שייטיב הן עם האזרחים שיחושו כי קולם נשמע וכי מישהו בדרג השלטוני "מתייחס אליהם ברצינות" כאשר כפועל יוצא אף החברה האזרחית תועצם; והן עם נציגי הציבור אשר ישוחחו עם הציבור ישירות, יקבלו משוב לפעילותם וילמדו על הלכי הרוח בציבור בדרך בלתי אמצעית. 

התמונה העולה מן הממצאים שונה במקצת. ניתוח הפעילות ומקרי הבוחן בפלטפורמות השונות כמו גם הראיונות והשאלונים הפתוחים שנערכו מעידים כי הפעילות המקוונת של חברי הכנסת משרתת בראש ובראשונה אותם כאשר יצירת הקשר עם הציבור הינה רק "תוצר לוואי" של אותה פעילות.  התחושה העולה מן הממצאים כמכלול הינה כי יישומי האינטרנט השונים מהווים עבור חברי הכנסת בעיקר פלטפורמות פרסומיות ושיווקיות בהן הם יוצרים לעצמם מסדי נתוני תומכים, מציגים את פעילויותיהם, מעבירים את מסריהם ומשתפים באזכורים תקשורתיים חיצוניים.

אף על פי כן, לא ניתן להמעיט בחשיבותם של השיח המתנהל על גבי אותן פלטפורמות (דליל ככל שיהיה); של המידע הרב המועבר לציבור, של הגברת השקיפות כפועל יוצא מן השיתוף במידע ושל הניסיון לפנות ישירות אל האזרחים תוך עקיפת אמצעי התקשורת המסורתיים. 

זאת ועוד, אינני סבורה כי אנו עדים לניסיונות מניפולטיביים של חברי הכנסת להוליך שולל  את הציבור. מן הטקסטים באתרי האינטרנט כמו גם מן הראיונות והשאלונים עולה רצון אמיתי ליצירת קשר דו כיווני עם הציבור אך בפועל מתקיים קושי אמיתי בניהול אותו קשר – קושי המבוסס על תפיסה שונה (מזו שלנו כאזרחים) של מהות אותו מושג מעורפל של קשר עם הציבור,  על היכרות ראשונית בלבד ושטחית למדי עם הפלטפורמות, על חסר במשאבי זמן כסף וכוח אדם ועל אי התאמה מובנית בין הפלטפורמות הקיימות לבין פעילות פוליטית מקוונת.  הצורך במיידיות, בשימוש אינטנסיבי ורציף, בהעדפת התבטאויות קצרות, פשוטות ובלתי מעמיקות, התגובות המתלהמות מצד חלק מן המגיבים, המחייבות לעיתים את חברי הכנסת למוחקן  כל אלו ועוד עשויים לרמוז לכך. 

ולמרות הכל, אין לשלול את הנחות היסוד של התיאוריה. גם אם לא כל מטרותיה הוגשמו הרי היום יותר מתמיד הפעילות הפוליטית מונגשת לאזרחים באמצעות המדיה החברתיים בהם הם מבלים זמן רב באינטראקציות חברתיות; החברה האזרחית הפכה מועצמת יותר ורבים יותר פעילים ביוזמות אזרחיות. האזרחים מפיקים תועלת רבה מן הקשר הישיר והבלתי מתווך עם הפוליטיקאים, הם מקבלים עדכונים מן הפוליטיקאים המעניינים אותם, ואך ורק מהם בלחיצת כפתור, הם עשויים להתבטא על גבי הקיר של נבחרי הציבור ולהגיב ישירות לדבריהם. שוב אינם נדרשים לתיווך העיתונאי ואו לפרשנות של עיתונאי כזה או אחר. הם רשאים להתרשם בעצמם מן הטקסטים שאף נותרים על גבי הרשת כארכיון ציבורי, כך שניתן לבחון את דברי הפוליטיקאים חודשים רבים לאחר הפרסום. הם חשים כי נציגי הציבור קרובים אליהם יותר, אנשים בשר ודם בעלי תהיות ופקפוקים שאינם מורמים מעם. הם הופכים מודעים יותר לתהליכי העבודה הפוליטיים ועשויים לפתח מעורבות אזרחית גדולה יותר בשל כך. גם במישור הציבורי, השקיפות בהתנהלות הדרג הפוליטי גדלה ולכך יתרונות רבים למידת האמון שרוכש הציבור להנהגתו. 

ניכר כי יש צורך בשינוי הנחות היסוד של תיאוריית הדמוקרטיה המקוונת (ולא בביטולן) כך שיתאימו למציאות המורכבת בה אנו חיים תוך מתן משקל משמעותי לקשר הבלתי אמצעי, בין הדרג הפוליטי לאזרחים, המתאפשר באמצעות האינטרנט. 

ולמי שמעוניין לקרוא את המחקר המלא. הוא מונגש במלואו בספריה האיכותנית  של המרכז הישראלי למחקר איכותני של האדם והחברה באוניברסיטת בן גוריון שבנגב

* בתמונות - צילומי מסך מאותם ימים "תמימים" כשאנשים היו שואלים אותי "מה יש לחקור פוליטיקה באינטרנט, את מי לעזאזל זה מעניין"*