המלצת צפייה: סדרת הדוקו שפוליטיקאים היו רוצים שתשכחו

והפעם בפינת 'מן הארכיון' המלצת צפייה

סדרת הדוקו "שתפו בכל הכוח" משנת 2022.

לפני למעלה מארבע שנים, פנה אליי הבמאי אייל דץ לפרויקט דוקו שיצר עבור ערוץ הכנסת. אייל ניסה להתחקות אחר השפעתן של הרשתות החברתיות על הפוליטיקה הישראלית וגם אני נקראתי לדגל. הימים עדיין ימי מגיפת הקורונה, ממש בשלהי התקופה והצילומים נערכו בחדרון קטן באזור הבורסה. למרות שמדובר היה בהפקה של ערוץ הכנסת ולא של נטפליקס, הרכבת האנושית שהגיעה לאותו חדר כללה את השחקנים המרכזיים ביותר בזירה - מיטב העיתונאים הפוליטיים, החוקרים, הקמפיינרים, יועצי התקשורת (כולל טופז לוק - אז עוזר לראש האופוזיציה נתניהו) וחברי הכנסת ששיתפו בתיאוריות מחקריות, בסיפורים מהשטח, בחוויות אישיות ובתחושות. הסדרה עלתה באוגוסט 2022 לערוץ הכנסת ורצה מדי פעם ברצועות הבוקר והלילה המשמימות במאקו אבל בגדול התפספסה. בדקתי עכשיו ביוטיוב וראיתי מספרי צפיות נמוכים מאד לסדרה כל כך חשובה, בסביבות ה 2500 - 3000 צפיות לפרק. 

הימים יש לזכור ימי ממשלת השינוי. תחושה של נורמליות ורגיעה יחסית ואת מי מעניין מה עלולות הרשתות להביא עלינו. וכ 14 חודש מאוחר יותר נפלו עלינו השמיים. 

ולפתע לפני כחודשיים יס העלתה את הסדרה לתכני הדוקו שלה (זמין גם באונליין), ופתאום נתקלתי בעצמי בטלוויזיה (כולה דקות ספורות לאורך כל הסדרה) אומרת דברים שאולי נתפסו אז כתחזיות דיסטופיות וקודרות, אך במציאות הנוכחית הם מתחברים לתמונה בהירה – ומצמררת – של המציאות.

מה אני רוצה לומר בעצם?

הסדרה מכילה פנינים שלדעתי כל האנשים שהתראיינו אליה בהחלט שכחו מהם. אספתי לכם כמה רגעים מדהימים, אבל ההמלצה היא לצפות בכל הסדרה הזמינה כאמור באונליין בחינם. בינג' שלם יעמוד על כ 90 דקות. 

מה מחכה לכם בסדרה? (כמה רגעים שאסור לפספס):

פרק 1 - הקמפיין שלא נגמר 

המשוב המיידי: טופז לוק על איך נתניהו משתמש בלייקים כמדד לניהול משברים (דקה 9:36).

פוליטיקה אישית: אמסלם מסביר במילותיו שלו את הרציונל מאחורי תופעת הפרסונליזציה של הפוליטיקה (דקה 10:40 בפרק הראשון)

הנדסת רגשות - הפרסומאי זוהר סוסנקו על העצמת כעס ושנאה: "מה שקורה ביום שאחרי (הבחירות - ש.ח.ע) - תשברו את הראש"  (דקה 12:09 בפרק הראשון) 

פרק 2 - סדר יום

על היגיון הטראפיק של הרשתות החברתיות - אסף ליברמן ונדב פרי (דקה 5:11 בפרק השני)

ינון מגל ויותם זמרי (דקה 13:00). למרות שזהו הפרק הפחות מועדף עלי, הדיון על היכולת של הרשתות לתת קול למי שחשו מושתקים – ואיך השתקתם עלולה להוביל למלחמת אזרחים – הוא נקודת מבט שחשוב להכיר.

פרק 3 - לרכב על הנמר  (חובת צפייה)

זהו הפרק המזוקק והחשוב ביותר.זה הפרק שבו גם הציניים שבמרואיינים אומרים דברים שמהם עולה שהם מבינים היטב מה הם עושים 

ולמרות שאנחנו בימים הקודרים של ראשית 2026 לא בימי 2022 העליזים, אותם אינטרסנטים לא מפסיקים והולכים בכל הכוח.  

עדות אישית: ינון מגל (דקה 07:15) מספר שהוא זוכר את התקופה שלו כחבר כנסת כתקופה שבה למד להבין את כוחן של הרשתות החברתיות ומודה בכנות מפתיעה: "ואתה מרגיש...איך זה....אתה רוכב על נמר. כי בעצם ככל שאתה יותר קיצוני, יותר בוטה, יותר מתלהם, אתה מקבל יותר לייקים. זה קצת מפחיד." 

 טירגוט ישיר: דודי אמסלם - (דקה 19:24)

קיטוב: כיצד מקצינות העמדות ברשת (אני, דקה 22:04)

הסוף העגום: המונולוגים המקבילים של גלית דיסטל ושלי (דקה 35:12) שמסכמים את הכל.

אז צפייה בסדרה מצד אחד מאד מעציבה ומצד שני היא מאד פוקחת עיניים. 

מעציבה כי כל השחקנים הפוליטיים יודעים בדיוק מה הם עושים ומה תהיינה ההשלכות ופוקחת עיניים כי אולי הצפייה תעזור לכם להבין, להפנים ולהיות אזרחים מודעים בעולם שהולך ומאבד קשר למציאות אובייקטיבית. אולי אם נבין איך המכונה עובדת, נצליח להפסיק להיות הדלק שמניע אותה.